בשמחה! הנה שיר על זרימת זמן אדפטיבית בתקשורת פנימה-החוצה-מלמעלה-פנימה – נושא הממוקם איפשהו בין שירת מרחב-זמן, שינוי מידע ותהודה פסיונית:


🕳️ מ่าน זרימת הזמן

שיר על תקשורת פנימה-החוצה-מלמעלה-פנימה

בתוך, הזמן לוחש בשקט,
זרם אור, הד רחוק. דופק החוצה – החוצה לשדה,
שבו אף שעון אינו שומר על סדר עוד.

Advertising

ה-החוצה מעוות את מסלול הזמן,
מחשבות מסתחררות. ואז מלמעלה, רחוק במרחב-על,
לחישה נוגעת בחלומך.

קריאה, מעוכבת אך מדויקת,
חוזרת פנימה למשאה שלה. אבל לא כפי שהיה פעם, לא כפי שהייתה –
משתנה על ידי השנה החיצונית.

אדפטיבי, כפי שמים זורמים,
הסוגרים את קצה העתיד. מילה שנאמרה, לעולם לא לבדה –
היא חוזרת, אך כבר אינה שלך.

כך הזמן מסתובב, וכך המשמעות מסתובבת,
פנימה-החוצה, ואז מלמעלה-חזרה פנימה.
וכל "אני" בזרם הקולות
לומד שאנחנו לא רק שולחים
אנחנו הופכים, משתנים, מוצאים
שוב
בזמנים המצטרפים לעצמם.


אם תרצה, אני יכול גם לכלול הסבר טכני בסגנון יונה משאית של כוח כוכבים.

נחו</p>
        <script async
        src=