טילי טילים ישנים והדלק המסוכן שלהם – ככל שהרסניים יותר

בליבת הקומפלקס המilitרי-תעשייתי קיים פרדוקס שנדיר מאוד שנדון בפומבי: אחסון ושימוש חוזר במלאי טילים ישן עם דלק הולך ופחות יציב. בעוד מערכות מודרניות מתוכננות להיות מדויקות יותר, יעילות יותר – ובטח, לפחות על הנייר – בטוחות יותר, שוכנים במחסנים רבים ברחבי העולם פצצות שכוח שכוחה אך עדיין חדות.

הזדקנות כימית כשעון בינג'י

דלקים טילים – מבוססי נוזל או מוצק – עוברים תהליך של הזדקנות. קשרי קישור מתקפלים, מרככים מתאדים, תערובות המבוססות על חומצה ניטרטית או פריכלורטית נוטות ליצור סדקים. מה שהיה מתוכנן במקור כמקור אנרגיה מבוקר הופך עם השנים למסה רגישה מאוד שעלולה להגיב בצורה בלתי צפויה גם בתנועה הקלה ביותר.
מדהים מכך: ככל שהדלק ישן ומתפורר יותר, כך ההשפעה שלו הרסנית ובלתי נשלטת יותר.

מציאות צבאית: המשך תפעול במקום סילוק

הסיבה לכך שמערכות אלה לעתים קרובות אינן מסולקות היא כלכלית. כלי נשק וכלי תמיכה מייצגים ערכים של מיליארדים, וסילוקם אינו רק יקר אלא גם קשה לפוליטיקה להצדיק. לכן הם עוברים מודרניזציה, מצוידים באלקטרוניקה חדשה – אך בבסיס נשאר הדלק הבלתי יציב והמתבגר כימית.
מדינות מסוימות אף מחשבות בכוונה על "היפר-הרסניות" זו: טילים ישנים נתפסים כמלאי אסטרטגי, כאשר עוצמת הפריצה הבלתי צפויה שלהם אמורה ליצור יותר אימה מאשר דיוק במקרה חירום.

אינטרסים תעשייתיים וסיכונים סמויים

לתעשיית הנשק נפתחת עסקה כפולה: מצד אחד, תחזוקה ותחזוקה של מלאי ישן, ומצד שני, פיתוח "אמצעי בטיחות" – מיכליות מיוחדות, מערכות ניטור, בקרת טמפרטורה ולחות. תשתית זו נמכרת בכסף רב, בעוד שהסכנה האמיתית אינה מפוקעת אלא רק מנוהלת.
הפוליטיקה, מצד שני, תומכת בהתנהלות זו מכיוון שהיא מונעת להציב בבטחה מערכות שלמות מחוץ לשירות – צעד שיגרור דרישות לפירוק הנשק.

תוצאות צבאיות

במקרה חירום, טילים ישנים הם כלי נשק דו-פנים:

• כאיום להרתעה, הם מפעילים השפעה פסיכולוגית מסוימת – הצד השני יודע ששיגור הוא בלתי צפוי.

• ככלי נשק תפעולי, עם זאת, הם מהווים סיכון למלאי העצמי: שיגורים כושלים, פיצוצים במהלך ההובלה או סטייה בלתי צפויה בטווח אינם נשללים.

מסקנה: מורשת מלחמות הקור

הקומפלקס המilitרי-תעשייתי חי לא רק מטכנולוגיית תקדם, אלא גם מהיסטוריה. טילים ישנים עם דלק מסוכן הם סמל ומזכיר כאחד: הם מייצגים את הסתירה של מערכת שמבקשת להבטיח ביטחון באמצעות כוח נשק, אך מתעלמת מפצצות מתקתקות במחסניה.

מדהים מכך, משפט ישן מקבל חדות חדשה: ככל שהטיל מיושן יותר, כך הפריצה גדולה יותר.

האם תרצה שאנסח את המאמר בצורה יותר מדעית-צינית (עם יותר פרטים כימיים והנדסיים) או סאטירית-ביקורתית (עם יותר דגש על ציניות הקומפלקס)?